בנושא יחסי ישראל – מצרים

באתר האינטרנט שלי "דקל-מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" פרסמתי מאמר בשם "יחסי ישראל מצרים" והרי הוא לפניכם:

ביום עיון שהתקיים ב־9 בספטמבר 2019 במרכז משה דיין באוניברסיטה תל אביב הירצה  אלוף (במיל')| עמוס גלעד בהרצאה בנושא "ישראל והמזרח התיכון – מה השתנה?" ניתן לצפות בהרצאה :

להלן כמה מאמירותיו בנושא " יחסי ישראל – מצרים":

…"היחס של המצרים אלינו קשה – גם היום" …"אין לנו שגריר! …לא כמו היום [שהשגריר א.ד.] חי מתחבא באיזה בית ושמה קוראים לו ה"שגריר". [אני מתכוון א.ד] שגרירות במרכז קהיר עם דגל ישראל!" …"הייתה קונסוליה באלכסנדריה  – כיום אין" …"[השלום א.ד] רשמי אין בו תכנים של נורמליזציה, אבל יש בו תוכן ביטחוני עמוק!" …"אני יכול לקבוע די בוודאות שכל הגנרלים המצריים ללא יוצא מהכלל מתעבים (הדגשה שלי א.ד] את הנספח הצבאי של הסכם השלום" … "ההסכם מגביל את הריבונות המצרית וזה מטריף אותם" …"התשתית של השלום עם מצרים נשענת יותר מדי על הביטחון, ואין לה יסודות אחרים. זה דומה? לעץ עם שורש אחד בלי הרבה שורשים אחרים" …"אין יחסים נורמאליים בין הצבאות. הכל מתנהל בחשכת הלילה" …אני מאור מאוד מאוד מוטרד מזה [שאין יחסים גלויים בין הצבאות א.ד]" …"בשביל מה הם צריכים צי כזה? בשביל מה הם מתעצמים?"

בהתייחסות ראשונה לדברים, אני סבור שהמשל שהוא מביא ליחסים בין המדינות כ"עץ עם שורש אחד"  מתייחס בעיקר לשנים האחרונות בהם יש שיתוף פעולה ביטחוני, על רקע הפיגועים של הארגוניים האיסלמיסטיים בצבא מצרים. נשאלת השאלה על איזה שורש היו היחסים בין המדינות לפני שיתוף הפעולה הביטחוני? התשובה שלי היא ברורה, לא היה שורש ואין עץ!  יש יחסים מזדמנים בלבד. המתקיימים במחשכים, "בחדר המדרגות"…

את היחסים בין המדינות מאז הסכם השלום אפשר להמשיל לשני "פריצים": האחד איוון הרוסי, שהיה לו בן לא חוקי בשם מצרים, בן סורר שהיה עסוק רק בלשאוב כספים מאביו כספים לצורך המלחמות המטופשות שלו במזרח התיכון. לפריץ השני, בוב האמריקאי, הייתה בת מתבגרת בשם ישראל, שאף אחד בשכונה שלה  לא חפץ בה. "מצרים", הבן הסורר של איוון, פתח שוב בשנת 1973 באחת המלחמות המיותרות שלו והובס. האב הרוסי שלעת עתה ירד מנכסיו, התקשה להעמידו שוב על הרגליים. כאן נכנס לתמונה האמריקאי שהציע ל"מצרים" ההולל, את בתו המתבגרת "ישראל" תמורת חופן דולרים.  מאז ועד היום, בני הזוג נשואים לכאורה, אבל הם לא ממש ביחד. החתן הסורר, אוסף מאז החופה, כלי מלחמה שיאפשרו לו לצאת מהנישואים הכפויים והמשפילים. עד שירגיש שהוא נכון לצאת לסבב מלחמות נוסף, הוא מעליב את הכלה ומקווה שיום אחד היא זו שתקום ותנתק את הקשר הכפוי.

אם נעזוב את המשל  ונחזור למציאות אני מזמין אתכם לצפות בהרצאתי "40 שנה להסכם השלום ישראל-מצרים – פרק 45" (פורסם באתר זה):

קרדיט: סא"ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

כתיבת תגובה