שנה למלחמה באוקראינה – חיתוך מצב ע"י אסטרטג צבאי. חלק ב'
המצור הימי
יחסי הכוחות בין הציים היריבים הבטיחו מראש עליונות ימית לטובת רוסיה. אמנם בתקשורת מוזכרות מעת לעת הצלחות 'מרגשות' של האוקראינים (הטבעת הסיירת 'מוסקבה', הטבעת נחתת, תקיפה בנמלי ים רוסיים בחצי-האי קרים באמצעות כלי-שיט מופעלים מרחוק), אבל בסיכום הכולל אין לפעולות אלה השפעה מכרעת – הן מהוות מטרד בלבד. הצי האוקראיני נשאר ספון בנמליו ולפחות ספינה אחת אפילו הוטבעה על-ידי הצוות שלה כדי למנוע לכידתה על-ידי כוחות רוסיים יבשתיים שהתקרבו לנמל העגינה שלה.
הצי הרוסי ניצל את עליונותו למגוון פעולות, אבל התכלית הראשית היתה הטלת מצור ימי על אוקראינה.
המצור הימי הרוסי שהוטל על אוקראינה עצר את יכולת הייצוא של אוקראינה – מדינה המהווה ספקית ראשית במספר מוצרים חקלאיים למדינות רבות בעולם. היא פגעה קשה בכלכלה האוקראינית, אבל כיון שמדינות 'המערב' למעשה מממנות את אוקראינה, היא לא הצליחה לצמצם את היכולת של אוקראינה לממן את מאמץ המלחמה שלה. אולי מסיבה זו, וכנראה גם מסיבות נוספות שקשורות ליחסי רוסיה עם מדינות אחרות בעולם שזקוקות לייצוא האוקראיני, הסכימה רוסיה לצמצם את המצור ולאפשר חידוש הייצוא מאוקראינה – הגם שתחת פיקוח כך שאוקראינה לא תוכל להשתמש באוניות-המשא החוזרות להובלת נשק ואמצעים אחרים. לאחר שאוקראינה ביצעה פיגוע קשה בגשר קרץ', הגשר המחבר את חצי-האי קרים לרוסיה-רבתי, רוסיה חידשה את המצור והסכימה כעבור זמן לפתוח אותו שוב. אפשר רק להניח שהיא קיבלה בתמורה ערובות כלשהן על הגבלת ההתקפות של אוקראינה על יעדים מסוימים.
מאמץ האש
מאמץ האש של רוסיה לעורף של אוקראינה עבר כמה שלבים מבחינת העוצמה וסוג המטרות המותקפות – תחילה הופעלה אש זו למטרות בעלות תכלית מערכתית ובהמשך למטרות בעלות תכלית אסטרטגית:
- המיקוד הראשון של האש ארוכת-הטווח היה למטרות צבאיות כגון שדות תעופה, מחנות ומצבורי הספקה של צבא אוקראינה כדי לצמצם יכולת הלחימה המיידית.
- אחר-כך הוא התמקד בתעשייה הצבאית של אוקראינה כדי לפגוע ביכולתה לתקן ציוד שנפגע או נשחק מכנית, לייצר תחמושת ושאר פריטים שצבאה זקוק להם. כלומר, לצמצם את אורך הנשימה של הכוחות האוקראינים.
- בהמשך הוא הוסט לתעשיית הנפט של אוקראינה ולתעשיות-עזר כגון מפעלים לייצור צמיגים וכדומה.
- בעקבות מתקפת-הנגד האוקראינית המוצלחת בשלהי הקיץ הוסט מוקד המאמץ לתעשיית החשמל של אוקראינה ולפי הדיווחים הוחרבו כ-40% מיכולת ייצור החשמל של אוקראינה. למעשה זה השימוש הראשון שעשו הרוסים באמצעים אלה כדי לנסות להשיג מטרה אסטרטגית מובהקת – הפעלת לחץ על ממשלת אוקראינה דרך קשיי החיים של האוכלוסייה האוקראינית. באופן דומה ניסתה רוסיה להפעיל לחץ על האוכלוסיות של מדינות אירופה התומכות באוקראינה – הגם שללא הפעלת אש, אלא ניצול העובדה שהיא היתה הספק המוביל של גז ונפט למדינות רבות. רוסיה קיצצה את ההספקה, אבל, למזלה של אוקראינה, החורף עד כה באירופה היה מתון יותר וגם הן הצליחו לפצות על חלק ניכר מהמחסור שנוצר כך שהלחץ הציבורי על ממשלות אירופה לצמצם את תמיכתן באוקראינה נותר חלש.
יצוין, שגם כאשר המיקוד היה על קבוצת יעדים מסוימת זה אינו אומר שלא הותקפו גם יעדים מסוגים אחרים, אם כי בכמות מצומצמת יותר.
בסיכום של שנה עוצמת האש שהצליחה רוסיה להפעיל היתה מצומצת מאד. במצטבר נורו אולי בערך 4,000 טילים בעלי ראשי-נפץ של כחצי טון ועוד מספר לא ברור, אבל הרבה פחות, של כלי-טיס מופעלים מרחוק 'מתאבדים' מתוצרת איראן, שראשי-הנפץ שלהם כעשירית מזה של הטילים הרוסיים. מול מספרן וגודלן של המטרות באוקראינה נגדן נועדו זהו מספר קטן מאד. יוזכר שבעשרה חודשים בשלהי מלחמת העולם השנייה ירו הגרמנים כמעט 11,000 טילים שנשאו ראשי-נפץ של 800 עד 900 קילוגרמים על בריטניה ושבמשך חמש שנים הטילו מפציצים בריטיים ואמריקנים על העורף הגרמני בערך 1.6 מיליון טונות של פצצות. גם אלה וגם אלה לא הצליחו להכריע את המלחמה, אלא לכל היותר היוו מאמץ מסייע לכוחות היבשתיים. אם כך, המאמץ הרוסי, שמלכתחילה הוא הרבה יותר חלש, לא סביר היה שיכניע עם נחוש – ובמיוחד שבניגוד לגרמניה שייצרה בעצמה את אמצעי הלחימה שלה ואשר תעשייתה היתה אחת המטרות הראשיות של המתקפה האוירית הבריטית והאמריקנית, אוקראינה כבר אינה מספקת את כל צרכיה לעצמה ואפילו כבר לא את רוב צרכיה.
כאמור, מעת לעת האוקראינים מצליחים לפגוע בעורף הרוסי – בעיקר באמצעות כלי-טיס מופעלים מרחוק 'מתאבדים' וחוליות חבלה אנושיות. היקף הנזק שהם גורמים הוא הרבה-הרבה יותר קטן מהיקף הנזק שנגרם לאוקראינה על-ידי האש הרוסית ולכן גם השפעת נזק זה, למרות ההתלהבות בתקשורת המערבית מכל הצלחה כזו, זניחה בהתאם.
המאמץ המדיני והכלכלי
ברקע למתרחש בלחימה עצמה מתנהל סביב המלחמה הזו גם מאבק מדיני וכלכלי חובק עולם.
מדינות המערב שהתגייסו לסייע לאוקראינה הטילו וממשיכים להטיל עיצומים כלכליים נרחבים נגד רוסיה וניסו לגייס לצדן גם את שאר העולם. לרוסיה מלכתחילה היתה יכולת מצומצמת יותר להטיל עיצומים נגדיים – בעיקר בתחום ייצוא הגז והנפט.
בינתיים העיצומים שהטילו שני הצדדים זה על זה התבררו כלא מספיקים להשפיע באופן בולט על התנהלות המלחמה. לשני הצדדים נגרם נזק כלכלי – כנראה לרוסיה יותר, אבל לא מספיק כדי לשבור את יכולתן או נחישותן להמשיך במדיניותן הקודמת. מול מאמרים פרשניים שמציגים כלכלה רוסית שעל סף קריסה עקב העיצומים המערביים, מתפרסמים מאמרים לא פחות מלומדים על הדרך שבה רוסיה מצליחה להחליף את אובדן ההכנסות והייבוא ממדינות המערב בהכנסות וייבוא ממדינות אחרות.
יתר על כן, למדינות המערב התברר שרוב העולם, שחשבו שמובן מאליו שיתגייס לצדן, בוחר שלא לעשות זאת. מדינות רבות אמנם הצביעו בעצרת הכללית של האומות-המאוחדות כדי לגנות את הפלישה – אבל, מעבר להליך ההצהרתי וחסר המשמעות המעשית הזה, אינן מוכנות לנקוט בפעולות מעשיות כגון הצטרפות לעיצומים. חלקן אפילו עשו ההיפך – הן ניצלו את התנתקות המערב ממסחר עם רוסיה כדי להגדיל את המסחר שלהן עם רוסיה.
קרדיט: ד"ר עידו הכט – אסטרטג צבאי קרדיט למפה : ויז'ואל קפיטליסט ורשתות חברתיות