אפיוני התעצמות זרוע היבשה בצבא מצרים

בתאריך  24.09.2020 פורסם באתר זה מאמר של אלי דקל בנושא "זרוע היבשה בצבא מצרים, מאפיינים ורכש אמצעי לחימה" בקישור https://nziv.net/53044/

לאחרונה, פורסם בגיליון 91 של יוצאי קהילת המודיעין "מבט מל"מ" שיצא לאור באפריל 2022, מאמר של אלי דקל בשם "אפיוני התעצמות זרוע היבשה בצבא מצרים". המאמר מבוסס על סקירתו מספטמבר 2020.

לנוחות הקוראים להלן כמה מהכותרות של המאמר:

  • הצבא המצרי הוא צבא שמרן הרואה בכוחות היבשה מרכיב מרכזי של עוצמתו. מזה עשרות שנים, למצרים יש קשרים צבאיים הדוקים עם ארה"ב והמערב, ולמרות זאת הדוקטרינה הבסיסית של הצבא נותרה מבנה סובייטי "כבד", עם שפע של טנקים ארטילריה ונ"מ.
  • לאחר הסכם השלום עם ישראל, החלו כוחות היבשה בצבא המצרי בתהליך התעצמות, אשר קיבל האצה ניכרת לאחר שהנשיא עבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון ב־2013. במסגרת ההתעצמות, מצרים מגוונת את מקורות הרכש שלה וחותרת להשגת כלי הנשק החדישים ביותר הניתנים לרכישה.
  • ישראל היא איום הייחוס של כוחות היבשה בצבא מצרים, והיא ההסבר הטוב ביותר להתעצמות זרוע היבשה
  • צבא מצרים רואה בנספח הצבאי להסכם השלום – הסכם משפיל, הפוגע בריבונותו של הצבא להתנהל כרצונו בארצו שלו

להלן ציטוט מהפסקה האחרונה המסכמת את המאמר:

היכולות של זרוע היבשה

גם אם הניתוח שלי בסעיף הקודם הוא שגוי וקיים הסבר אחר לפשר ההתעצמות של צבא מצרים אני מקווה כי מי שיקרא מסמך זה יסכים אתי כי בעקבות רכש אמצעי הלחימה ופיתוח מערכות התשתית הצבאית והאזרחית – צבא מצרים יכול לבצע את המהלכים הבאים:

  • 59 המעברים על תעלת סואץ, 1,860 מובילי הטנקים, המערך הלוגיסטי שנבנה בסיני ומערכת הכבישים המהירים שנסללה לכיוון גבול ישאל – מאפשרים לשלוש עד חמש דיביזיות להיערך בגבול ישראל תוך פחות מיממה.
  • למצרים יש יכולת להנחית בחופי ישראל כוח של כדיביזיה ממוכנת
  • מחסני הענק לאמצעי לחימה והתעשיה הצבאית המפותחת – מאפשרים למצרים לנהל מלחמה לאורך זמן ללא תלות ביבוא

המאמר, המעודכן לסוף ספטמבר 2021, מבוסס על מקורות מידע גלויים ובראשם שימוש נרחב ב- Google Earth. עם כל החשיבות שאני מייחס למידע המופק מצילומי אוויר/לוויין, ברור שאין די בהם בכדי לקבל תמונה שלמה, ויש הכרח להסתייע במקורות מידע נוספים שלא עומדים לרשותי. עקב כך יש נושאים חשובים שהידע שברשותי אינו בשל להצגה בפני הציבור. בין הנושאים שלא דנתי בהם נמנים: נשק אטומי;  נשק ביולוגי וכימי, טילי קרקע־קרקע, האזנה ולוחמת סייבר, וחימוש מדויק.

אחרי ההסתייגות שלעיל, אני סבור שדי בנאמר במסמך זה כדי להביא את הנושא המצרי לקדמת השיח האקדמי והציבורי. הכרות לעומק עם המתרחש במצרים – עשויה להביא לשיפור יחסי השכנות בין המדינות.

המאמר

קרדיט: סא"ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב