לאחר 11 שנות מרד: סוריה הרוסה וממושכנת למעצמות ולאינטרסים בינלאומיים
מדינה מפולגת, כבושה והרוסה באזרחיה, במבנה ובכלכלתה, ומדורגת כמדינה הגרועה ביותר מבחינת ביטחון תזונתי וכאוס ביטחוני, היא התרגום בפועל של הסיסמה "אסד או נשרוף את המדינה" שהעלה בשאר אסד כשרצה לדכא את מהפכת החופש והכבוד לפני עשור, והוא העדיף למכור את סוריה ולמשכן את עתידה למדינות רבות בתמורה להישארותו בשלטון.
באביב 2011 שברו הסורים את מחסום הפחד שחאפז אסד וחבורתו בנו במשך ארבעה עשורים, עם מהפכה שהעלתה את סיסמת החירות והכבוד וביקשה להביא את סוריה לביטחון ולדמוקרטיה על ידי הפלת משטרו של בשאר אסד , בתקווה ש"הנשיא" הבלתי לגיטימי יגיב לדרישותיהם של מיליוני סורים לעזוב את השלטון ולפנות מקום לעידן חדש של שלטון דמוקרטי.
הפגנות עממיות מסיביות החלו מדרעא אל-בלד והתרחבו לרוב המחוזות בסוריה, באמצעות הסיסמאות "העם רוצה להפיל את המשטר", "חופש הוא חופש" ו"אוי אלוהים, עזוב, בשאר".
המהפכה ההיא היוותה הלם וסיוט עבור אסד, שהתגאה בעריצותו ובפשעים שלו, השולט באמצעות המיליציות והשביחה שלו ששפכו את שנאתם ואכזריותם על המפגינים ונהנו מלהרוג ולענות אותם מה שהגביר את ההתעקשות אצל המהפכנים להפיל את אסד וסירבו לכל פתרון חלופי מלבד עזיבתו.
עם התרחבות ההפגנות העממיות, התעקשו המיליציות של אסד (צבא, משטרה, מודיעין ושביחה) ללכת לפי הפתרון הביטחוני, לשפוך דם, לבצע מעשי טבח ולאמץ שיטות הרג, מעצר ועינויים בעוד המיליציות העלו את הסיסמה "אסד או אנחנו שורפים את המדינה" בנחישות ברורה להתעמת ולדכא את המהפכה בכל מחיר אפשרי, גם אם על חשבון הרס המדינה, שרפתה ושיעבודה למעצמות אזוריות, בעודם מאיימים שהמדינה תקרוס בלעדי השליט הגרוע ביותר שתפס את השליטה בסוריה וראה בה את "החווה" הפרטית שלו.
ואכן, בשאר אסד הגשים את סיסמת הנקמה שלו על ידי שריפת המדינה והחזרתה עשרות שנים לאחור בתמורה להישארות בשלטון עם כנופייתו. במקום זאת, הוא השתמש בבעלי בריתו הרוסים והאיראנים כדי לסייע לו בדיכוי המהפכה הסורית לאחר שאיבד את רוב אזורי שליטה ואלפי קצינים מצבאו וכשהמורדים הגיעו לפאתי ארמונו הוא התיר למיליציות זרות, במיוחד האיראניות, ולבצע באופן פעיל מעשי הטבח נגד הסורים, לאחר שהרסו את רוב האזורים של המורדים תוך הרג, מעצר ועקירת אנשיהם.
בסוף 2015, רוסיה התערבה ישירות והחזירה את השליטה לבעל בריתה, אסד,והעצימה אותו מחדש, על ידי מדיניות אדמה חרוכה נגד אזורי האופוזיציה, במיוחד העיר חלב, שהרוסים לקחו כ"מודל" מול שאר האזורים המשוחררים, כאשר הרסו אותה כמעט עד היסוד ועקרו את תושביה מבתיהם , ובכך תרמו להחזרת האזורים לשליטת אסד.
עם זאת, הקהילה הבינלאומית לא התייחסה ברצינות לנושא הסורי באמתלה של ה"וטו" הרוסי והסיני מחד, והחשש מסכסוך בינלאומי כתוצאה מאינטרסים שונים בסוריה מאידך, שכן המעצמות הגדולות מסתפקות בהתקפות אוויריות נגד אתרי מיליציות במשך עשר שנים.
אסד ובני בריתו התנגדו גם לכל ההחלטות והיוזמות הבינלאומיות, במיוחד להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם הקובעת הפסקת אש, העברת השלטון בדרכי שלום ושחרור עצורים, בתמורה לכמה סנקציות כלכליות שמדינות המערב הסכימו לא להכיל אותם על ממשלת המיליציות של אסד, וכך הנושא הסורי הסתבך עם התארכות המשבר והטרגדיות שלו, במיוחד עצורים בבתי כלא של מיליציות, מיליוני עקורים וערים שנהרסו על ידי צבא המיליציה של אסד, בנוסף למשבר הכלכלי המחניק שהסורים חווים באזורי השליטה של אסד, שמתקרבים לרעב חסר תקדים.
כיום סוריה הפכה לכבושה וההחלטה כפופה להכרעתן של מדינות ומעצמות אזוריות המבקשות להשיג את האינטרסים שלהן, ובמיוחד רוסיה ואיראן, שהן בעלות ברית של מיליציית אסד. כמו כן, אזורי מזרח סוריה (מזרחית לפרת) יצאו משליטת מיליציית אסד ועברו לשליטת מיליציית SDF והקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית של אמריקה.
למרות שהסורים חוגגים את יום השנה האחת-עשרה לתחילת המהפכה הסורית (מרץ 2011), הם עדיין מקווים להגשים את ההחלטה לבצע מהפכה ואפילו להפעיל כוח כדי להשיג את מטרות המהפכה, לפעול להפלת אסד והמיליציות שלו, לגרש את כל הכובשים, להחזיר את העקורים לבתיהם, לנקום את דם האנוסים ולשחרר עצורים מבתי הכלא של המיליציות. קולם של הסורים הפך לבלתי נשמע בארצם, שנמצאת תחת כיבוש של מדינות רבות האובססיביות לגביו.
קרדיט: אוריינט ניוז